עין עוג'ה – נחל ייטב

מתקרבים לירידה האחרונה המובילה לואדי הנחתך בין הקניונים המרשימים משם הדרך לעין עוג’ה עוברת בתוואי מישורי ונוח יותר להליכה. ההליכה כאן מרגישה כמו טיפוס הרים רק הפוך.

מרבדי הפריחה לא מפסיקים להופיע וללוות אותנו לאורך כל המסלול מה שמוביל אותי למסקנה ברורה וחד- משמעית כי הטיול בתקופה זו של השנה, הוא חוויה שונה ואחרת לגמרי מזו שתתקבל בעיתות אחרות במהלך השנה.

לאחר הליכה של כ- 20 דקות בתוך הוואדי,  מתגלה הדבר האמיתי, הצופ’ר של הטיול, בריכת העוג’ה מלאה בכמויות מים בלתי נתפסות, שסמוך אליה זרם אדיר של מים יוצא מתוך לוע באדמה, לא עמדנו בפיתוי פשטנו בגדינו וזכינו למנת התרעננות נאותה. מזכיר אפיזודה מתוך פאודה שאנו רוחצים במעיין ומולנו קבוצת פלסיטנאים ממנגלת להנאתה . דו קיום כן או לא ? קשה לשפוט, למזלנו הצטרף לטיולנו אדם המצויד בנשק אבל גם לא פחות בנחישות ואומץ היודע לתקשר עם העם האחר העומד מצידו השני של המתרס (המעיין במקרה זה) העונה לשם גברי. ואחרי התרעננות במימי העוג’ה השוצפים זכינו מהם להצעה להתכבד בחומוס, עבדכם לא נטל סיכון מיותר וסרב להצעה בנימוס, כך גם שארי חבריי לטיול- אבל עצם קיומה של ההצעה מעלה תהיות ושאלות על הדו -קיום.

מכאן הדרך אל סוף המסלול קלילה, נווה מדבר בדמות דקלים עם מים לצידם שברקע מדבר אכזרי וחסר פשרות בצבע חום נלחמים כמו שני העמים מי יוביל ומי יובל, כך כמו עונות השנה גם הטבע פועל באופן דומה פעם המים, הפרחים, בעלי החיים, הירוק מתגברים על החום המדברי. ופעם היובש עם האוריינטציה של מוות ונוף בעל צבע אחיד דומיננטיים על פני המים – המסמנים יותר מכל את החיים.

מהר מאוד הבחנו בפלסטינים רבים שהגיעו לכאן לנפוש עם משפחותיהם ולהתרענן במימי  העו’גה, העוברת בתוך אמת מים.  הרשות הפלסטינית מנתבת את מימי הנחל באמצעות סכרים שנבנו כאן  לתוך מפעל המים שלה, המספק בין השאר מים לרמאללה . גם הכפרים הבדואים השוכנים לצד העוג’ה נהנים מפירותיו ע”י הפנייתו לחלקות חקלאיות בצידי הדרך

החוויה שלנו הסתיימה למראות מגלשת העוג’ה – הזוכה לביקורים רבים של ילדי כפר עו’גה הסמוך למקום.