בסככת המיון, אשר במתחם מיוחד על פני הקרקע,  התחלנו לסנן ברשתות מיוחדות את העפר מהדליים- על-מנת לאתר ולמצוא ממצאים נוספים, אשר מוסתרים בעפר. את האבנים שנותרו על הרשת זרקנו, וכך התהליך חוזר חלילה. את כל הממצאים שנמצאו ממיינים לפי דליים, היכן נמצאו ומאיזה אזור הם נמצאו ? אחר כך לתהליך בו מנסים להרכיב מהפזל המורכב הזה, את השברים לממצא ארכאולוגי שלם כגון : כד חרס או צלחות..

משם המשכנו אל מערה 85 , גם היא בתחום תחומי גן הלאומי בית גוברין, מדובר על מערה שהכניסה אליה מותרת אך ורק עם מדריך במסגרת הפעילות הזו והיא סגורה לציבור הרחב. בתוך המערה ,שהכניסה אליה, דורשת התכופפות, פוזרו נרות שדלקו כל העת והעבירו בי זיכרונות מהסרט “אינדיאנה ג’ונס”. במערה נמצאו קולמבריום שהם כוכים לגידול יונים ומאוד נפוצים באזור בית  ג’ברין והסביבה, היונים שימשו לכמה מטרות: קרבנות; דשן;  מאכל. קצת על המערה : בחלקים מסוימים מן המערה נדרש לזחול, משום שבתקופה מאוחרת יותר (130 לספירה לערך), מרד בר- כוכבא היא שימשה בתור מערת מסתור.

המערה מעניינת ומפותלת, יש בה קטעים מאתגרים הדורשים שליחת הגפיים קדימה ואחר כך יתר הגוף, אך לדעתי מתאימה לכל בני המשפחה (למעט קלאוסטרופוביים ואנשים הסובלים מבעיות גב כרוניות).משך השהות במערה הוא כחצי שעה לערך. בתוך המערה ניתן לראות מעין חדרים פנימיים עם חללים אשר מתקיימות בהן חפירות פעילות. יצאנו מפתח אחר לא רחוק מהפתח אליו נכנסו למערה. זוהי מערה ייחודית בהשוואה לשאר המערות בבית גוברין שהן מערות גדולות יותר.

משם עברנו לסיכום הפעילות של חפירות ארכיאולוגיות בבית גוברין, שלעניות דעתי, הייתה מוצלחת במיוחד ומעולה ככלי למידה חוויתי והתנסות חינוכית לילדים. בסככה הנמצאת בחלק התחתון של תל מרשה(האזור בו התקיימו החפירות שלנו) האזנו בשקיקה למדריכה, ריקה על כל מיני ממצאים מיוחדים אשר נמצאו כאן: מטבעות עם דיוקן של אנטיוכוס; עגילים מזהב; לוח אבן בגובה אדם עם טקסט ביוונית (אוסטריקון). לבסוף קיבלנו תשורה, שברי חרסים שנמצאו כאן אך אין בהם תועלת ארכאולוגית. וכן קיבלנו תעודות.

משם המשכנו, בני ואני לסיור עצמאי במערות הצידוניות – מערות אשר שימשו, בתקופה ההלניסטית, בעיר הקדומה מרשה, לקבורת מתים במערות כוכים עם עיטורים מיוחדים. ובמערת המבוך- יורדים במדרגות לוליינות אל תוך בתי מגורים אשר נמצאים בתוך מערכת תת קרקעית של חדרים : חדרי רחצה; בורות מים ועוד. מה שיפה זה המעברים בין החדרים. שתי המערות הללו בהחלט שוות ביקור וניתן לסייר בהם במסגרת עצמאית. כמו כן הן מאוד מסקרנות ומהפרספקטיבה שלי – כמו להלך אלפי שנים בזמן באופן כל כך בלתי אמצעי ואמיתי. אתר נוסף ששווה ביקור אם הגעתם לכאן , מערות הפעמון, אליהן לא הספקנו להגיע אך מביקורים קודמים ממליץ בחום.

לסיכום: החוויה של מציאת שרידים עתיקים מהעיר המקראית מרשה, היא מסע בזמן המנתק את המשתתף מהציביליזציה ומחבר אותו למערות בית גוברין בדרך בלתי אמצעית, אותנטית והכי חווייתית שרק אפשר. אגב רבים טועים וקוראים למקום בית ג’וברין וזו טעות, היה פה כפר ערבי, הרבה לאחר ההתיישבות היהודית, בשם בית ג’יברין.