מוזיאון הרעות הינו מוזיאון מורשת המספר ומתעד את סיפורי הקרבות הקשים על מצודת כ"ח. אשר בעבר כונתה "מצודת נבי ישע". המקום מספר את סיפור גבורתם של 25 חיילי הפלמח שלחמו בחירוף נפש בשלוש קרבות עקובים מדם. כדי לכבוש את מצודת כ"ח אשר ניתנה לערבים ע"י הבריטים בגלל שהיו רוב באזור הגליל (7,000 יהודים מול 21,000 ערבים).
במקום ישנה תצפית מרשימה על עמק החולה, קבר אחים של לוחמי הפלמ"ח, מוזיאון עם שלל אלמנטים היסטוריים מתקופת הפלמ"ח בשנת 1948. כגון :אקרודיון ,רובים מהתקופה בה השתמשו הלוחמים, קסדות, ערכות חגור ועוד. כולם משקפים את רוח התקופה ומכניסים את המבקר באופן מוחשי ביותר למה שקרה כאן.
מוזיאון הרעות נפתח ב 11/4/2014 שהוא יום הזיכרון לחללי נבי יושע. יהודה דקל זכרונו לברכה, הוא שיזם יחד עם יתר חבריו את הקמת המוזיאון.
יהודה, שהיה חבר קיבוץ דפנה , אשר 15 מחברי הקיבוץ, נפלו בקרב השני על מצודת ישע. ראה לנגד עיניו את חזון הנצחת נופלי הקרבות, זאת ע"י הקמת מפעל הנצחה זה שהיה בין המושקעים במורשת קרבות ישראל.
ליד המוזיאון ישנה חצר גדולה בה מוצב תותח הרים מסוג נפוליאונצ'יק , זהו תותח שהעלו אותו להרים באמצעות משאיות במטרה להוות כלי נשק פורץ ומסייע ללוחמים.
כמו כן זה לא מקרי שהמוזיאון הוקם על קירותיה הצפוניים של מצודת כ"ח, אשר משם ניסו הלוחמים לפרוץ למצודה ושם רבים נפגעו ומצאו את מותם.
מוזיאון הרעות הינו פסיפס היסטורי רב ממדים המתאר באמצעות : מפות , מוצגים ,פסלים, סרטים ועוד את חשיבותה של המצודה מתקופת המרד הערבי בשנים 1936 -1939 ועד מלחמת יום העצמאות.
סיפור המעשה
בשנת 1947 בכ"ט בנובמבר , הבריטים הכריזו על תוכנית החלוקה של ארץ ישראל ופשוט הגדירו אילו אזורים יהיו של היהודים ואילו של הערבים. אחד המפתחות לחלוקה זו היה הרוב שנמצא באזור בו הוגדרה השליטה.
הערבים קיבלו שליטה על חלקים רבים בגב ההר ובמזרח המדינה. ואילו היהודים קיבלו את השליטה על אזורים בחלקה המערבי של ישראל.
מרגע שהערבים קיבלו את השליטה על המצודה ועד למאי 1948 מועד תחילת מלחמת השחרור, ניצלו הערבים את המצודה ואיפשרו לצבא הסורי לירות לכיוון יישובים יהודיים וגם איפשרו לחוליות טרור לחדור לתוך שטח ישראל מסוריה ולבנון.
במאי 1948 פתחו צבאות ערב במתקפה רב גזרתית על מדינת ישראל . אחת הגזרות הייתה אצבע הגליל.
לוחמי הפלמ"ח שבתחילה סופחו לצבאות הבריטים, אילו חששו מכך שהנאצים יתקפו אותם. ולכן ציידו ואימנו את לוחמי הפלמ"ח שיהוו כוח עזר בעת התקפה אפשרית.אך הם זיהו שהנאצים לא יגיעו בסוף לאזור. ועל כן החלו "לצוד" את אנשי הפלמ"ח שהסתתרו בקיבוצים בזהות של עובדי הקיבוצים. כל הנשקים שניתנו לאנשי הפלמ"ח ע"י הבריטים הוסתרו בסליקים ברחבי הקיבוצים.
בגלל האיום על יישובי אצבע הגליל , הורה מפקד נפת תל חי של ארגון "ההגנה" בתאריך 15/4/48 לכבוש באופן מיידי את המצודה. כוח שאורגן במהרה יצא בשעות החשיכה להשתלט על המצודה. אך לפתע החלה אש כבדה לעברם שגרמה להרג נהג האוטובוס ומספר חיילים. הם קיבלו הוראה לסגת באופן מיידי.
