לוויתן – הצגה מרהיבה ושנונה בקאמרי

הפרימיירה של ההצגה לוויתן התקיימה בשבוע האחרון ב 21/4/25. בתיאטרון הקאמרי תל אביב – הגעתי לבילוי. חייב לציין שההצגה מאוד שנונה, מהנה ומלאה עניין.

סיפור המעשה

צ'רלי הוא מורה מצליח לספרות, המנהל את שיעוריו דרך אמצעים דיגיטליים. בלי שתלמידיו רואים אותו ולכך יש סיבה שלא אפרט, כדי להשאיר אתכם במתח..

לצ'רלי בת סוררת ומלאת תסכול שאומרת כל מה שהיא חושבת על אחרים ואף חולקת מידע זה עם אחרים. במקביל לחייו המיוחדים של צ'רלי , סביבו נעה כל העלילה. מגיע לביתו טיפוס צעיר מגילו . משיחי המנסה להביאו לחיק ולזרועות הכנסייה.

הוא נפגש עם ביתו חסרת המעצורים ובין השלושה מתנהל שיח מיוחד ומפתיע בעוצמתו ובתכניו.

טפח אחר טפח מתגלה עולמו המורכב והכאוב של צ'רלי. הבנוי מאירועי חיים קשים שהביאו אותו למצבו.

ההצגה לוקחת את הצופה בה למסע חיים, אחר התמודדויות חיים ודרכי התמודדויות של אנשים עם צרות וטראומות. כגון : בולמיה, אלימות מילולית, כעסים בלתי נשלטים, אכזבות ועוד.

בין לבין מוסרט סרט הכולל לוויתן השוחה במים, וסיפורו של הלוויתן המוצג באספקלריה של חלק היצירה "מובי דיק" שלוויתן בולע אדם. וכן חלק מהברית החדשה (הנצרות) גם כן על בליעת אדם חוטא. ופליטתו לחוף הים.

ההצגה מורכבת אך גם מעניינת, דביר בנדק המשחק בתפקיד הראשי נותן פה משחק מטורף ומשובח במיוחד.

השתלשלות האירועים בהצגה

גם רות סאראסי (הידועה כאסתי צאיג מקופה ראשית).משחקת באופן יוצא מהכלל. ונצמדת לעולמו האפל והכאוב של צ'רלי. תוך הפגנת איכפתיות ורגישות. כאשר כל העולם סביבו – אדיש לחלוטין למצבו.

המסע המטלטל והפתלתל של צ'רלי סוחף את כל הסובבים אותו ,כמו בסחרחרה לעולם מנלכולי על גבול האבוד.

כמשל לעולמו הבלתי גמור והמפחיד של הלוויתן למרות גודלו האדיר חשוף לדייג וצייד של בני אדם ולהיסחפות לחוף שמביאה למותו. כך צ'רלי נסחף לעולמות אפלים ופסימיים. וגם שנראה שהמצב גמור יש נקודות אור בחיים.

שעולות וחוזרות כמו נורות מרצדות. מעבר לעולמו השחור ועתידו הנראה כדרך ללא מוצא. מנסה צ'רלי בכל כוחו ומאודו להשיב לחיקו את ביתו, על אף סירובה וכעסה הרב עליו שנטש אותה.

הסיבה לכך מאוד מעניינת ואף בלתי צפויה יש לומר וזה מה שאהבתי ב"לוויתן" שיש אלמנטים רבים שאינם צפויים. המשאיר את הצופה במתח. השילוב בין תסריטאות משובחת ,שימוש בוידאו ומוזיקה מרטיטה.

נותן מופע משובח של הצגה עם אלמנטים קולנועיים, הנותנים רובד נוסף להצגה.

אהבתי מאוד את המוזיקה הפסיכדלית שליוותה קטעים מההצגה. למשל: פיקסיז.

הבימוי מצויין, הליהוק אדיר.

השחקנים : דביר בנדק היה במיטבו. שרון כהן רז, בתפקיד אלי, ביתו צ'רלי. אמנם לא הכרתי אותה. בהחלט שחקנית משכמה ומעלה שנכנסת לתפקיד באופן יוצא מהכלל.
רות אסרסאי המלווה את צ'רלי בכל שעל ובמהלך חייו המוגבלים והקודרים. ומנסה להאיר את דרכו כמעט בכל דרך. ולהכניס אופטימיות לסיפור.

מיכל עוזיאל – בתפקיד גרושתו של צ'רלי – נכנסת לנעליים של אישה נואשת שעשתה את מסע גידול הבת לבדה.

וגם עופרי ביטרמן המשחק את הטיפוס המשיחי – המכניס היבט של רוחניות.

לסיכום

ההצגה לוויתן מכניסה פרופרוציות לחיי אדם במצוקה. ולתרגום הפרשנות והתמודדות שלו עם כך. חלק בוחרים באלוהות כמפלט ראוי והולם לתת מזור לבעיותיהם וצרותיהם. חלק אינם מאמינים בשום גורם עליון.

וחושבים שצרות בחיים הם צירוף מקרים אכזרי כואב שלא ייפתר דרך רוח ואמונה באלהים.

ההצגה לוויתן פורסת בפני הצופה, זוויות ונקודות מבט שונות על איך אנו בתור בני אדם בוחרים להתמודד עם הצרות שנפלו עלינו יום בהיר אחד.